content
לעתים קרובות מושג העוני מעורר חילוקי דעות בנוגע למהותו. מאמר זה מבוסס על מאמר קודם של גוטליב ומנור מ-2005, שלפיו חושב מדד עוני שמשלב גישה קנדית וגישה אמריקנית. מדד ה-MBM/NRC כפי שחושב בעבור המשק הישראלי נמצא על הרצף בין שתי נקודות הקצה של מדד מוחלט ("אבסולוטי") ויחסי. הוא שייך למשפחת מדדי העוני אשר קו העוני שלהם נגזר מרמת צריכה הולמת של סל מוצרים שמשקף אומדן סביר למינימום הולם למחיה. זיקתו למינימום למחיה מאפשרת להשתמש בקו העוני שלו לצורך הערכת ההלימה של גובה קצבאות הקיום, קרי - קצבאות הבטחת הכנסה והשלמת הכנסה, המהוות רשת ביטחון אחרונה למי שאינו מסוגל לכלכל עצמו ואת משפחתו.
יתרון נוסף של מדדים מהסוג של צריכה הולמת הוא שהם יכולים לשמש למעקב אחר מידת ההצלחה של מדיניות הממשלה למאבק בעוני, שכן מקצת מכלי המדיניות הם הטבות הניתנות לשכבות החלשות כהכנסות לא-כספיות או מעין-כספיות, כגון ארוחות חמות בבתי ספר, דיור בדירות מסובסדות והנחות בתרופות. הטבות כאלה כמו גם הכנסות בעין פרטיות למשל מדיור בדירה שבבעלות עצמית באות לידי ביטוי בהגדרה לפי צריכה הולמת אך לא באות לידי ביטוי בגישה הרשמית המקובלת של הכנסות כספיות.
הבדל חשוב נוסף הוא בטיפול בהוצאות היציאה לעבודה: אלה מובאות בחשבון בגישה המוצעת וזאת לפי השיטה הנהוגה בדו"ח של Citro & Michael (1995), אשר אומצה במאמר זה. משמעות הדבר שבמשפחות עם ילדים קטנים, שבהן שני ההורים (או האם החד- הורית) עובדים, ההכנסה הפנויה לא כוללת הוצאות טיפול בילדים קטנים, המופחתות מההכנסה ברוטו באופן דומה למסים. קבוצה נוספת שבה הפערים הצפויים בעוני גבוהים היא משקי בית של זקנים בעלי דירה שלא חייבים עוד במשכנתה, שכן הגישה המוצעת מתחשבת בהכנסה הזקופה (נטו מאומדן לתשלומי ריבית על משכנתה) של דיור בדירה עצמית. כצפוי התוצאות אכן מצביעות על הבדלים ניכרים בין שתי הגישות בתחולת העוני ובהתפתחותה על פני זמן וכך גם לגבי מדד חומרת העוני (FGT). כצפוי ההבדלים גדולים במיוחד לגבי הדוגמאות לעיל אך הם לא מבוטלים גם בקרב לאוכלוסייה הכללית ובקרב קבוצות אוכלוסייה מרכזיות לפי לאום (יהודים וערבים) או דתיות (יהודים חרדים ולא-חרדים).
ניתוח של הרכב האוכלוסייה הענייה גם מצביע על כך שבנוגע לכ-570 אלף נפשות (8.0% מכלל האוכלוסייה ב-2009) הדעות לגבי העוני שלהם חלוקות בין הגישה הנוכחית לבין הגישה הרשמית. מעניין להשוות בין קו העוני, שמשקף כאמור מעין מינימום למחיה הולמת, לבין רמת הקצבה הקיימת לפי סוגי משפחה שונים: השוואה זו מעלה כי רמת הקצבאות של משפחות גדולות (שלושה ילדים ויותר) נמוכה בהרבה מרמת החיים ההולמת על פי הגישה הנוכחית. רמת הכיסוי של הקצבה נמוכה מ-40% ולגבי משפחות גדולות אף מתחת לשליש. גם במשפחות עם ילד אחד או שניים שיעור הכיסוי של הקצבה נמוך מאוד. לעומת זאת רמת הכיסוי של זקנים, בייחוד בני 80 ויותר, גבוהה ומגיעה לכ-70 עד 80 אחוזים על פי כללי המדידה המוצעים כאן.
הסיכוי להיות עני נבחן על פי שני המודלים הלוגיסטיים ונמצא הבדל ניכר לגבי ההסתברות להיות עני.